דבר המשפחה

לשזור ספר שהוא סיפור שושלת משפחתית כמוהו כחיפוש ארכיאולוגי. הקו המנחה הוא לנסות ולהבין את המבנה השלם של המשפחה המורחבת וזאת על ידי חשיפה ונבירה בהיסטוריה ובזיכרונות מתוך אמונה כנה כי "אין לי דבר מלבד מקורותיי ומשפחתי". כמו באתר ארכיאולוגי – כך נאספו בני המשפחה וניסו להרכיב יחידיו את הסיפור השלם של משפחתנו, תוך שימוש בזיכרונות ככלי העבודה ובאתרי הארץ וזיכרונות הילדות כעדות מוצקה לסיפור שהיה.

ספר זה, ראשיתו, למעשה, לפני שנים, עת שקדו הורינו לאסוף מסמכים ופיסות מידע כתובות על שושלת אדרעי – כך, זוכר אני את ניירות המשי הישנים והאותיות כתב רש"י הכתוב בעט נוצה המתארים, זה העברת נכס מידי השולטן התורכי לידי אחד מאבות המשפחה וזה המתאר שליחות לארץ רחוקה לצורך איסוף תרומות השד"רים לטובת ה"כולל" הספרדי, ובצד זה פרשנויות של הרב המקובל שלמה אדרעי ועוד ועוד.

שם המשפחה יוצא הדופן – אדרעי – גרר עמו תמיד תגובות ופירושים. האם מקור השם בתנ"ך? האם הוא ראשי תיבות? או מוצאו בכלל בשם דרעה אשר בסוריה ותוך כדי כך מרמז על מקור המשפחה? בין כך ובין כך חיפוש אחר שם הוא חיפוש אחר הזהות והמקורות. במקרה של משפחתנו המקורות הם צפת. זיכרונותי מתחילים בצפת. עיר זאת סיפורה נושא את סיפור המשפחה, ולהפך. היא עיר של צבעים ושמות, שבת של חמין, תפילות יום כיפור וסיפורי זקנות, עיר של קידוש וחלה בערבית, עברית ואידיש, עיר של נרות שבת וחצרות העיר העתיקה של הקיץ והשלג והחורף.

בסיפורה של המשפחה אי-אפשר שלא לכרוך את סיפור הארץ הזאת. מעבר היות הספר אישי ומשפחתי מאוד, הוא סיפורה האמיתי של ישראל וקיומה, ישראל של לפני קום המדינה והחלוקה, ישראל של שלטון עותומני ומנדט בריטי, האצ"ל, הלח"י וה"הגנה", משפחה ששכלה מבניה לתקומתה ועצמאותה ומציינת יותר מכל נציג אחר את ישראל היפה, ישראל של אמונה נאורה בדת ובמורשותיה, ישראל של התנדבות ועזרה הדדית, אכפתיות ואהבה כנה לנופיה. הציונות עצמה גלומה בסיפור הזה, הציונות אליה התכוונו כותביה ולא זאת שמציפה אותנו מבחוץ.

מטבע הדברים שהמשפחה התרחבה וחרגה מעבר לגבולות הצרים של הגליל, היא התפרסה ובמקרים רבים חרגה משבטיות ה"ספרדים". לצערי, את מאכלי המשפחה הנפלאים אנו שוכחים לטובת אוכל מהיר ובחגים נשמעת פחות ופחות ההטעמה של החי"ת והעי"ן ובמקומו משתרש החיתוך הצברי של ילדינו. למרות זאת ואולי בשל כך חשוב שיצא לאור ספר זה: בימים אלה כאשר הטכנולוגיה ומהירות ההתרחשויות חובקות את רוב זמננו, חשוב לזכור, ולו רק לרגע, מאין אני בא, ובשל כך לאן אני הולך.

לסיום, אני רוצה להקדיש דברים אלה לרפאל אדרעי שנפל במלחמת העצמאות, דוד שמעולם לא זכיתי להכיר. אולם רוחו, סיפורי גבורותו ואישיותו הייחודית הינם מופת לכל מי שמשתייך למשפחה זאת וגדל על מורשתה.

משה אדרעי – חיפה 1997

ספר זה המתאר את תולדות המשפחה ואורחותיה יוצא לאור בשנת היובל של מדינת ישראל. מדינה המתמודדת עם בעיות קשות של קיטוב חברתי: חרדים מול חילוניים, אשכנזים וספרדים, שמאל וימין ועוד. אלו סממנים של מדינה צעירה המחפשת את דרכה, ומתלבטת בשאלות של זהות ישראלית ויהודית.

נראה שדווקא על רקע זה יש חשיבות מיוחדת להוצאת הספר. שהרי אחד הדברים הבולטים במשפחת אדרעי הוא זהותה הברורה והמגובשת. אין לה ספקות לגבי אופי יהדותה, כמו שאין לה ספקות לגבי אופי ישראליותה. זוהי משפחה ששורשיה נטועים עמוק בארץ ישראל, ושעברה את כל אבני הדרך החשובות בתולדות הישוב היהודי בארץ לפני קום המדינה ואחריה.

כבן למשפחה אני מרגיש שהיא סיפקה לי את התשובה לשאלות הזהות המאפיינות את החברה סביבי. משפחה המאגדת בתוכה מחד, ערכים יהודיים, ציונות ואהבת ארץ ישראל, ומאידך שורשים אתניים הקשורים להיותנו חיים דווקא בארץ ישראל.

יופיו של ספר זה הוא בכך, שהוא מצליח לשלב בתוכו עובדות היסטוריות, יחד עם סיפורים אישיים מרגשים ומסמכי ארכיון לצד תיאורים מוחשיים. האווירה המשפחתית האותנטית עוברת כחוט השני בין דפיו ולעיתים נראה, שכמעט ואפשר לשמוע את הקולות ולהריח את ריחות המאכלים.

אנו, ובוודאי גם בני המשפחה הבוגרים האחרים, דואגים שמה משהו מהווי המשפחתי הזה ידעך עם השנים. עבורי הספר הנהדר הזה, הוא ניסיון לאחוז באותן תחושות וחוויות משפחתיות, לכלאן ולשמרן בין דפי הספר למען ילדינו והדורות הבאים.

הספר מתאר את משפחת אדרעי ואת שורשיה. כולי תקווה שמעבר להתייחסות לחלקים ההסטוריים שבו, ידעו הדורות הבאים גם לשאוב כוח משורשים עמוקים וחסונים אלו.

לסיום הייתי רוצה להביע שם כל המשפחה תודה מיוחדת לאחי רפי אדרעי, שיזם, הפיק, דחף והוציא אל הפעול ספר נפלא זה וכדרכו – בשקט ובצנעה.

כמו כן תודה מיוחדת לעדי נחשון ודלית מילשטיין שעמלו רבות על איסוף החומר וכתיבתו, ולכל בני המשפחה והחברים שתרמו מזמנם ולקחו חלק בהכנת הספר.

אייל אדרעי