הכניסה לעולן של מצוות, טקס יהודי עתיק יומין החוצץ בין שנות הילדות לשנות הבגרות, נחגג במשפחת אדרעי לדורותיה בהילולה גדולה. את הלימוד החלו חודשים ולעתים שנים לפני מועד חגיגת בר המצווה. לקראת היום הגדול התעצמו ההכנות לחגיגה, וכל בני המשפחה היו מתגייסים שכם אחד לקראתה.
אחינועם אדרעי, חיפה:
אבא החליט משום מה שאני צריך להיות חזן. במשך שלוש שנים, החל מגיל 10, הוא שלח אותי ליהודי אחד, רפאל חכים, שהיה מלמד קריאה בהטעמה. כל יום אחרי הצהריים צריך הייתי ללכת ליהודי הזה, לשבת ולקרוא. שלוש שנים נמשכו השיעורים האלה. אני זוכר את הפעם הראשונה שקראתי בבית הכנסת לפני קהל. בשעת אחר הצהריים במנחה, עליתי, התרגשתי כמובן נורא, והתחלתי לקרוא בספר התורה את שמות בני-ישראל, וצריך לזכור שספר התורה אצלנו הוא בלי ניקוד, בלי סוף פסוק, בלי טעמים, וצריך לקרוא לפי הטעמים. וככה עומד אבא על-ידי, ואני קורא בהתרגשות: "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה". את הפסוק הזה אני לא אשכח כל חיי.
כל השבוע היו הכנות בחצר לפני העלייה לתורה בשבת. גרנו אז בבית בעיר העתיקה. כל השכנות הקרובות ישבו ובישלו. אך באותה השבת נתפס סליק בקיבוץ בירייה, וכל הקיבוצניקים נלקחו למאסר, וברגע זה הוחלט לעלות לגבעה השנייה, להקים את בירייה ב'. באו לוחמים צעירים מהפלמ"ח ומההגנה מכל הארץ, ובכל הבתים בצפת התחילו להכין אוכל כדי להאכיל את המתיישבים הטריים. בא אבא ואמר: "כל מה שבישלו לבר המצווה – לתת". בישולים של כל השבוע, של כל המוזמנים, ושיהיה ברור, אצל אבא זה לא היה מאה-מאתיים מוזמנים!
יוסף אדרעי, צפת:
את הבר מצווה שלי חגגתי במירון בל"ג בעומר. ישבנו בבית הכנסת במירון, והיה מנהג כזה שהקהל בבית הכנסת מלמד את העולה לתורה איך לשאת בעול המצוות. כל אחד מראה לך איך להניח את התפילין, איך ללבוש את הטלית. שמים רצועה אחת כאן, ואחרי זה שם, ועושים את זה כך, ועוד סיבוב ועוד סיבוב. כל אחד היה עושה סיבוב. ועברתי מאחד לשני בבית הכנסת. אחר כך כדי לפרק את התפילין היינו הולכים הביתה לאימא. גם שם נעשתה הורדת התפילין בצוותא: אימא מורידה אחד, וסבתא מורידה אחד והדודה אחד, וכך הלאה, שבע פעמים. למה? זה כבוד למשפחה, שזכתה בכך שהבן או הנכד הגיע למצוות.
החגיגה האמתית החלה למעשה עם החזרה הביתה. כל הדרך מבית הכנסת לבית חתן המצווה לוותה בשירים, ריקודים ונגינת חלילים. ובבית לא היה גבול לשפע המזון והשמחה.
אחינועם אדרעי, חיפה:
כשהגיע הזמן לחגוג לרפי בר מצווה, התכוונתי לערוך את החגיגה באולם בבית מלון ולא בבית.
הלכתי לבית מלון, נפגשתי, קבעתי, ואיך שיצאתי מפתחו עברה אחותי ושאלה: "מה אתה עושה?"
עניתי: "הזמנתי מקום לבר המצווה של רפי!"
מיד הלכה וסיפרה לאבא, וכשהגעתי הביתה, התקשרה אליי אחותי רבקה: "אבא רוצה אותך מהר".
נכנסתי לאוטו, נסעתי לאבא. הוא רק הסתכל עליי ושאל: "כמה מוזמנים יש לך?"
"אני יודע", השבתי, "אולי מאה, אולי מאתיים".
אחרי יומיים הוא הופיע עם הזמנות שהוא הכין בעצמו והודיע לי לשלוח למי שהזמנתי. אני מסתכל בהזמנה ושום בית מלון לא מופיע שם, אלא: "קבלת פנים בבית אדרעי יום שבת החל מ-10:00 בבוקר". והוא כמובן הזמין ועד כמה וכמה מאות נוספים.
מזל אדרעי, חיפה:
אי אפשר לתאר את כמות האנשים שהוא הזמין. אני זוכרת בערב, כשבאו אליי האורחים שלי, למשל המורה של רפי, היא עמדה מולי ודיברה ואני ראיתי בעיניים. הייתי מותשת. אף אחד לא ידע כמה משה הזמין. אז איך בכל זאת מכינים את הבישולים? מתחילים ללכת לשוק מאה פעמים הלוך וחזור. משה הולך ומביא עוד ועוד ועוד. היו כמה דודות זקנות, וביניהן אחות אמו של אהליאב, שמשה אימץ. בכל החגים היא הייתה אצלנו, שבועיים לפני החג ועוד שבוע אחרי החג. ובאו השכנות, ואני ורבקה וכולם נשאנו בעולה של השמחה הזאת. אני זוכרת שניקיתי 380 פולקע של עוף, ושמתי אותם בתנור, ארגז שלם של קישואים ממולאים ועוד ועוד.
העייפות והעבודה הקשה נשכחו חיש קל, ובזיכרונו של חתן הבר מצווה – רפי אדרעי – נחרתו היטב רשמיו של אותו יום. כשהגיע זמנו לערוך את בר המצווה לבנו הבכור תומר, גמר בדעתו לשוב לצפת ולקיים בה את העלייה לתורה.
רפי אדרעי, חיפה:
הרעיון שלנו לגבי חגיגת בר המצווה של תומר התחלק לשניים – החלק המסורתי וההילולה. את החלק המסורתי התחלנו שנה מראש. ראשית כול סיימנו את השיפוץ בבית המשפחה שבעיר העתיקה, אותו בית שאייל החל בשיפוצו. משם רצינו לצאת בשיירה לבית הכנסת. לאחר מכן לקחתי את ספר התורה העתיק מבית הכנסת אבוהב והשבתי אותו משופץ על שם רפאל אדרעי ז"ל, דודי. הספר ממש נכתב מחדש על ידי סופר סת"ם. רציתי שתומר יקרא מהספר הזה בעלייה לתורה. כל המשפחה המורחבת עלתה לצפת וכולנו גרנו במלון "מרכזי". את כל סוף השבוע בילינו בצפת. בשבת בבוקר עלינו לתורה, ומאיר כרסנטי נשא באותו יום דרשה מיוחדת במינה. ואז יצאנו מבית הכנסת אבוהב, שהיה בית הכנסת של סבא, לסיור מודרך לכל הקהל בעיר העתיקה של צפת. המדריך סיים את הסיור בחדר האוכל של המלון, ושם ערכנו ארוחה על טהרת המאכלים הצפתיים. שבוע לאחר מכן עשינו הילולה רבת משתתפים לכל חברינו בדן קיסריה.
תומר אדרעי, חיפה:
התחלתי ללמוד לבר המצווה חודשיים-שלושה לפני תאריך היעד. דוד קובי החזן, השכן של פנינה, הכין אותי. זה היה כמו ללמוד שירה, זו הייתה חוויה. הייתי הולך אליו הביתה והוא היה מלמד אותי את הסיפור שמאחורי הדרשה, ואחר כך כיצד לשיר אותה. לקראת הסוף, שבועיים לפני הטקס, כבר התחלתי להתרגש, ביום שעליתי לתורה היו לי פרפרים בבטן. עבורי טקס הבר מצווה היה דבר חשוב באמת, לא סתם עוד יום הולדת.
קטע דרשה שנשא מאיר כרסנטי בטקס בר המצווה של תומר אדרעי:
שבת פרשת חוקת תשנ"ה
... משפחת אדרעי, שספרא וסיפא חברו בה יחד, משפחה שמתוכה יצאו דיינים, רבנים וחכמים אחדים, מהם היו שד"רים בתפוצות ישראל השונות, מהקווקז במזרח ועד מרוקו במערב. האחרון שבהם, חכם דוד חי אדרעי, שבעיצומה של שליחות במרוקו נפטר שם ונקבר בעיר סיפרו. יהודי אותה עיר שעלו לארץ יודעים לספר לנו שבני המקום נהגו לקיים מדי שנה הילולה רבתי לזכרו לאות הוקרה להערכתכם אליו.
המשפחה נמנית עם קומץ המשפחות שהחזיקו והפעילו את אתר הרשב"י במירון, קשרו קשרים הדוקים עם תושביו הערבים של הכפר, ולא אחת נעזרו בהם.
הסבא חכם משה אדרעי ז"ל, שתומר נין לו, היה מראשי העדה הספרדית בעיר, לוחם פעיל לזכויות העדה, ייצג אותה במועצת העיר, שרים ורבנים היו מבאי ביתו, נלחם בממסד בחירוף נפש בכל הקשור למינוי רבנים ספרדים לעיר, ומינויים של הרבנים פיטוסי ודיין זצ"ל נזקף בהחלט לזכותו.
והסיפא, כאן המקום להעלות את זכרו של בן המשפחה רפאל ז"ל שהיה ממפקדי ה"הגנה" בעיר, נמנה על החיילים האמיצים שהשתתפו במאמץ המלחמתי על שחרור צפת ויצא ממנה בשלום. רבים הם מעשי גבורתו אך אזכיר רק אחד מהם. כשהצליחו הצלפים להפיל את הדגל שהתנוסס לנגד עיניהם מעל לתורן בעמדה הקדמית שבמלון "מרכזי", לא היסס רפאל ותחת מטחי הירי טיפס על התורן, ולא הרפה עד שהצליח להניף אותו למול עיני הערבים. עם שחרור העיר יכול היה לנוח על זרי הדפנה, אך לא איש כרפאל יעשה זאת. הוא שעט יחד עם חטיבתו לדרום הארץ, שם הייתה המלחמה בעיצומה, השתתף במצור על קיבוץ רוחמה, ובקרב נגד המצרים נפל חלל.
לזכרו הגיהה המשפחה ספר תורה עתיק שהיה בבית-הכנסת והתקינה ארגז מפואר העומד כאן לעיניכם, וזו הפעם הראשונה לקרוא בו היום. יהי זכרו ברוך.
משפחת אדרעי עזבה את צפת לפני כמה שנים, אך את שמחותיה היא שבה ומקיימת כאן. משפחה השבה אל מקורות יניקותיה ויונקותיה, משפחה השבה אל המקום בו ספגה את ערכיה הרוחניים-דתיים, מעידה על שורשיה העמוקים בעיר זו ועל הרצון להעמיק שורשים אלה ולהנחילם לדור הבא. משפחה הנצמדת אל עברה מבטיחה את עתידה. תמיד נראה אתכם חלק מאתנו.
ובמה נברך אותך, חתן יקר, תומר?
נאחל לך שיקוים בך הפסוק "תפרח כתמר, כארז בלבנון תשגה, וירבו יונקותיך ויהיו כזית הודם וריח להם כלבנון".
ברכה זו מופנית אליך אישית.
לחיי תומר, לחיי ההורים, רפי ומרינה, לחיי הסבא אחינועם והסבתא מזל, לחיי כל האורחים שטרחו ובאו מקצות הארץ השונים ואף מחו"ל, תודתנו נתונה לכם על שכיבדתם אותנו בנוכחותכם.
אתה חוגג יום הולדת 12
וכולם אומרים: "רק עוד שנה בר מצווה.."
אבל בראש אתה חושב: עוד שנה שלמה, כל כך הרבה זמן!
אך כמה שאתה טעית!
כי שישה חודשים עוברים ממש ככה...
ואז מתחילים הדיבורים עם המלמד או הרב
וכל שאר הארגונים שכבר מכניסים את כולם להתרגשות גדולה,
לומדים את הטעמים, מתחילים במזמורים.
בהתחלה מרגש, אך לקראת הסוף מייבש.
עברת את זה, נשארו התפילין –
קושרים, מתפללים, מניחים
עד שממש בטוחים שיודעים.
נשארו בקושי שבועיים!
בלילה אפשר לשכוח משינה
בעיקר כי הפרפרים בבטן עושים מסיבה.
היום שלפני העלייה לתורה – איזו מהומה!
בראש אתה חושב: לשיר מול כולם, ממש בקול רם?!
בלי לזייף? לזכור את המילים?
איך אפשר?
כולם אז אומרים: "אל תתרגש:
אבל איך לא להתרגש, מה אני, חסר רגשות?
היום הגדול –
אתה קם, מתלבש, מתרחץ בבושם של אבא.
פוגש את כולם, מנשק את הדודות
שמאיזושהי סיבה אף פעם לא מתקמצנות על האודם.
הרבי מתחיל, קורא בתורה – ואז הגיעה השעה לעלייה.
אתה קם, מסתכל מסביב, מבין, אולי בפעם הראשונה,
אתה הוא בר-המצווה!
התחלת לקרוא – איזו הפתעה
זה ממש לא קשה, אפילו די קל.
סיימת לקרוא מתחילה מלחמה –
סוכריות טופי קשיחות באלפיים קמ"ש...
נגמרה העלייה והולכים לאכול:
דג מלוח, גבינות, לחמים מוזרים.
אבל לך לא אכפת כי פתאום לאחר חודש חזר לך התיאבון.
מגיע הלילה, כולם כבר חורפים.
ואז אתה אומר לעצמך: "שיחקת אותה גבר, אתה כבר בוגר".
מנהגים, פיוטים ושירים לעת שמחה מפיו של החזן דוד קובי
בר המצווה
בקהילת הספרדים היה מקובל בליל הבר-מצווה לפני טקס הנחת התפילין ועליה לתורה, לערוך לחתן בר המצווה טקס "חלקאדו" ברינה ובצהלה ובכלי זמר. המשמעות של "חלקאדו" היא – תספורת.
בבית הכנסת נושא חתן בר המצווה את ספר התורה מארון הקודש עד לתיבה, וכולם שרים לו לפני התורה:
"מי זאת עולה יפיפייה, חגורה בעוז ותושייה
כשפייה שלהבת יה ובמקורה התורה"
בעלות בעל השמחה לתורה שרים לפניו את הפיוט, סמן יהושע ח':
"יהי שלום בחלינו ושלווה בישראל"
סימן טוב בן בא לנו (חתננו), (בר מצווה) בימיו יבוא גואל
הילד הזה (חתן זה) (בעל מצווה זה) יהי רענן
בצל שדי יתלונן ובתורה יתבונן יאלף דור לכל שואל.
ובמקורו יהיה ברוך זמן חייו יהי ארוך.
השיר – "אם חכם לבך" בעלות בעלי השמחה לתורה: שרים לבר מצווה ולחתן את הקטע הראשון, לאבא את הקטע השני ולסבא את הקטע השלישי כדלהלן:
א. אם חכם לבך בני, ישמח לבי וגם אני,
קח אומרו אותך בני, שמור ואמור הנני, יה אלי...
ב. ברכות אביך גברו, ברכות אברהם ויצחק
ענו כולם ואמרו, יקרא זרע ביצחק, יה אלי יקרא...
ג. ראה בנים לבנך, יהיו סביב שולחנך
ישלח מלאך לפניך, ניצב על במותיך יה אלי ניצב...
ברית מילה
בתקופת המנדט, עד שנת 1942-1940, כאשר נולד בן זכר היה מקובל יום לפני ברית המילה להזמין את ילדי השכונה הלומדים בתלמוד תורה לחצר בית היולדת (כלומר לא בפנים הדירה), לקרוא קריאת שמע בקול ובשיר, ולאחר הקריאה היו מחלקים לכל הילדים עוגות שמרים בצורת בייגל ופיצוחים. הטקס נקרא בפי כול "ליל קרישמה".
פיוט בטקס ברית המילה
א. אתה אהובי, צורי משגבי,
אתה נתת שמחה בלבי.
ב. ביום המילה, עבד הילולה
ובגילה ובשמחה טובה כפולה
רץ כצבי אליהו הנביא
בוא יבוא במהרה לכפר חובי.
ג. הילד בני, כחוט השני
בסימן טוב כגן רטוב
לנימול בני
אתה אהובי..
מקהלות עם לחתן וכלה
מקהלות עם ברכו אל
הרימו קול כוח ואל
יגל יעקב ושמח ישראל, יגל...
ביום שמחתכם שיר מהלל אל
הללוהו גדלוהו כי
ברוך הוא נאמן
לכבוד החתן ברוך מעם
יעקוב איש תם
רוממו אל מאיר אורה
גבר חסדו אשר ברא
חתן כלה הוא לו לעזרה
ישיר ישראל אז את השירה
הללוהו גדלוהו.